ניכור הורי

ניכור הורי - מה זה?

מה זה ניכור הורי?  

ניכור הורי או סרבנות קשר זו היא תופעה משפחתית קשה להתמודדות, תופעה המעוותת את מערכת היחסים הנורמלית בין הורה לילד והיא בעלת השפעות הרסניות על הילדים.

התופעה הנקראת "תסמונת ניכור הורי" באה לביטוי בעיקר בחוסר הסכמתו של ילד לראות או להיות בקשר עם אחד מהוריו. פעמים רבות בהליכי גירושין הסרבנות הנובעת מהסתה חריפה של ההורה האחר.

מקור המונח ניכור הורי

הפסיכיאטר האמריקני ריצ'רד גרדנר הגדיר לראשונה את המונח "תסמונת הניכור ההורי" בשנת 1975 (PAS – Parental Alienation Syndrome ). תופעת הניכור ההורי  הייתה קיימת  גם לפני כן, אך לא הוגדרה כתסמונת. מחקרו של ד"ר ריצ'ארד גרדנר, מצא כי בסוף שנות ה-70 חלה עליה משמעותית במספר דיוני משמורת הילדים בבתי משפט, ובהתאם לכך ההשלכה על התא המשפחתי והתמודדות עם תופעות של ניכור הורי ותופעות משפחתיות וסוציאליות נוספות.  

התמודדות עם ניכור הורי

במקרים רבים וזה אך טבעי, מלווה הליך הגירושין בכעס ובמשקעים, אולם מרבית הזוגות מבינים את החשיבות שבשמירה על טובת הילדים אשר זקוקים לקשר טוב ויציב עם שני ההורים. על כן, הם מקפידים לעשות הפרדה בין המשבר הזוגי לבין הצורך בהמשך קיום הקשר של כל אחד מהם עם הילדים. למרבה הצער, לעיתים, המצב איננו כך וישנה תופעה של ניכור הורי: אחד ההורים פועל להסית את הילדים נגד ההורה השני, במטרה לפגוע בקשר ביניהם ואף להביא לניתוק מוחלט.  

ניכור הורי מה ניתן לעשות?  

בתי המשפט רואים בחומרה תופעה של ניכור הורי, הן משום שיש במעשה זה חוסר הבנה אודות צרכיו הרגשיים של הילד, הזקוק לשני הוריו והן משום הפגיעה בזכותו של ההורה לקיים קשר יציב עם ילדיו. גישתם של בתי המשפט היא לבחון כל מקרה לגופו, על פי דרגת החומרה של הניכור ההורי.

במקרים קלים יותר, ניתן לטפל בבעיה על ידי קביעה מדויקת יותר של הסדרי הראייה, הקפדה על קיומם (ומתן קנסות בגין הפרת הסדרי הראייה) ולעיתים אף הרחבת היקף המפגשים, על מנת לאפשר להורה לשקם את הקשר עם הילדים. כמו כן, לא פעם מחייב בית המשפט את ההורים לפנות לטיפול מקצועי, במסגרתו ניתן יהיה להבין מהם הגורמים לניכור ההורי, לטפל בהם ואולי להביא לשינוי חיובי ביחסים בין הצדדים. מה קורה במצבים קיצוניים של ניכור הורי? בית המשפט ישקול לשנות את הסדר המשמורת ולהעביר את הילד מההורה המסית להורה השני.  

ניכור הורי – מה זה אומר?  

להתגרש זה אף פעם לא קל, אין ספק בכך, בוודאי כאשר בני הזוג מלאי כעס ותחושת אכזבה. יחד עם זאת, כאשר לבני הזוג יש ילדים, הרי שהם מוכרחים לשים בצד את הרגשות השליליים שלהם זה כלפי זו ולהמשיך לתפקד יחד כהורים. לרוב, גם אם ישנם קשיים בדרך, בני הזוג לומדים לאט לאט לעשות זאת ומכבדים את הקשר של כל אחד מהם עם הילדים. ניכור הורי היא תופעה מצערת שבמסגרתה, אחד ההורים מסית את הילדים כנגד ההורה השני ולרוב הדבר נעשה במודע ובמכוון. במקרה הקל יותר, ניכור הורי פוגע בטיב הקשר של הילדים עם אותו הורה, אולם לא פעם, התנהגותו הקיצונית של ההורה המסית, מובילה לסירוב מוחלט של הילדים לקיים קשר עם ההורה, דבר הפוגע בהורה אך חמור בכך טובת הילדים. ניכור הורי יכול להתרחש הן מצד האם והן מצד האב, כאשר לרוב מדובר בהתנהגות מצד ההורה המשמורן.  

מדוע זה קורה?  

ניכור הורי מתרחש בדרך כלל בשל קושי מהותי של ההורה המסית להתמודד עם רגשותיו לגבי בן הזוג. ההורה המסית טעון בכעס, בכאב ובתסכול רב כל כך כלפי בן הזוג, עד שהוא לא מסוגל להבחין בין המשבר הזוגי, לבין מערכת היחסים ההורית. הבעייתיות כאן היא שמלבד הפגיעה בהורה, הרי שמדובר בפגיעה ישירה בהתפתחות התקינה והטבעית של הילד. יצירת הקרע הזה עלולה להוביל את הילד לתחושות חרדה, חוסר ביטחון, פגיעה ביכולת ליצור קשרים בינאישיים וכיו"ב.  

לעניין זה חשוב להבהיר כי ניכור הורי אין משמעותו העברת ביקורת לגיטימית ומכובדת על ההורה השני ואין המדובר במצב שבו הילדים אינם מעוניינים בקשר עם ההורה בשל יחסו אליהם. אלא זהו המצב שבו יחס קר מצד הילדים או סירוב מוחלט להיפגש עם ההורה, הנם תוצאה ישירה של התבטאויות ומעשים של ההורה המסית.  

שינוי הסדר המשמורת 

במקרים חמורים של ניכור הורי, אשר יצר נתק של ממש בין הילד להורה, יכול ובית המשפט יורה על שינוי בהסדר משמורת הילדים. כלומר, העברת הילד לחזקתו של ההורה השני. נבהיר כי החלטה זו אינה מתקבלת בנקל, שהרי מדובר בשינוי המערער את שגרת חייו של הילד, פוגע בתחושת היציבות וכרוך בהסתגלות מרובה של מעבר מקום מגורים, לעיתים גם מעבר מסגרת חינוכית וכיו"ב. על כן, בית המשפט ישקול את שינוי הסדר המשמורת במצבים חריגים במיוחד, כאשר ההורה המשמורן פועל באופן אקטיבי ומתמשך להסתה של הילדים ואינו בוחל באמצעים כדי ליצור קרע בין הילד להורה, למשל על ידי הגשת תלונות שווא במשטרה, גידופים כלפי ההורה וכיו"ב. כמו כן, במצבים בהם ההורה המסית מסרב לקיים את הסדרי הראייה ואינו מראה כל גמישות בעניין הזה, בית המשפט ישקול את העברת המשמורת.

מהי תסמונת הניכור ההורי?

תסמונת ניכור הורי, מונח שטבע בשנות השמונים על ידי פסיכיאטר ילדים ד"ר ריצ'רד א. גרדנר, מתרחשת כאשר הורה אחד מנסה להפנות את ילדי הזוג נגד ההורה השני. הורה שכועס על בן / בת הזוג או בן / בת הזוג לשעבר משיג ניכור זה על ידי ציור תמונה שלילית של ההורה השני באמצעות הערכת הערכה, האשמה והאשמות שווא המשותפות לילדים.

ההורים עשויים גם למנוע גישה אל הילדים, לעשות ככל יכולתם כדי להכשיל את ההורה השני מלבלות איתם. פעמים רבות ההורה המנכר היה לרוב אם שמפנה את הילדים נגד אביהם. אך ישנן גם משפחות  בהן אבא הוא ההורה המנכר, ומסית את הילדים נגד אמם. מעדויות של מטפלים, באופן כללי, ההורה המנכר הוא הפחות בריא רגשית מבין השניים; לעיתים קרובות הורים מנכרים הם גם עשירים יותר, ויכולים להרשות לעצמם אתגרים משפטיים טובים יותר.

מה מניע את התנהגות הניכור ההורי? מטפלים מומחים בניכור הורי מעידים כי המניע הורה מנכר הוא "לנקום" בבן / בת הזוג שלהם, אשר הם עשויים לראות בהם כאלו  שפגעו בהם בכך שהתגרשו מהנם- גם אם, למעשה, ההורה המנכר היה זה שיזם את הגירושין. מניע נוסף יכול להיות קנאה, במיוחד כאשר בן הזוג לשעבר מתחתן בשנית. יש הורים מנכרים שמבקשים לסחוט כסף מהאקס שלהם. אם הילד חי איתם ובמשמורתם, הם עשויים לקוות שניתן יהיה להכריח את האקסית לספק הגדלת מזונות ילדים. מתנכרים אחרים, ובמיוחד אלו שמתחילים להתנכר לילד בשלב מוקדם, במהלך הנישואין, עשויים להיות מונעים מהרצון לנכס את הילד לעצמם בלבד. אין ספק שמניעים אחרים קיימים גם כן, אך נראה כי אלה העיקריים.

מקור הכתבה מאתר Rotenberg law, לחץ כאן לכתבה באתר Rotenberglaw.co.il

אם אהבתם את הכתבה אתם מוזמנים לשתף

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *