האקדמיה אמורה להיות מקור הידע שעליו נסמך השלטון בבואו לשרת את האזרח. למרבה הצער, האקדמיה בימינו משמשת בסיס קדמי של הממסד המגדריסטי והיא מייצרת לכל דורש מעין-סטטיסטיקות וראיות פסבדו-מדעיות המחזקות את התפיסה הלעומתית של המשפחה. האקדמיה מציעה משרות לכל החיים לעסקניות מגדריסטיות מרכזיות ואלה מוזעקות דרך קבע לדיונים בכנסת ובתקשורת, ועורכות השתלמויות לשופטים, שוטרים, פסיכולוגיות, עובדות סוציאליות, אנשי חינוך ועוד.
כך מוטמעת התפיסה המגדריסטית בכל מוסדות המדינה והכל משוכנעים כי היא נסמכת על יסודות מדעיים מוצקים. ברם, נשות האקדמיה המגדריסטיות אמונות על המצאה של כאילו-מחקרים ומעין-נתונים שכל מטרתם פוליטית. דוגמאות בולטות לקמפיינים מגדריסטיים שנסמכו על נתוני-דמה הם הקמפיינים של שנות ה-90 וה-2000 לגבי "100,000 מסורבות גט" ו"200,000 נשים מוכות", כמו גם "600 אלף ילדים עדים לאלימות". בכל המקרים הללו, המספרים מופרכים מהיסוד ונועדו לצורכי דמגוגיה בלבד. אולם בהסתמך עליהם נחקקו חוקים מגדריסטיים ותוקנו תקנות מגדריסטיות אינספור. אלה מאפשרים פגיעה חמורה וקשה באבות ובילדיהם בגיבוי מערכת המשפט והמשטרה, נוטלים מהגברים זכויות יסוד כמו הזכות להנחת החפות, ומפקירים ילדים לחסדיהם של הורים מתעללים.
נכתב במקור על ידי : גיל רונן, מייסד "הפמיליסטים".
