העתונות המגדריסטית מרבה לעסוק בעוולות הנגרמים לנשים בבתי הדין הרבניים. אך האמת היא שמה שבתי המשפט למשפחה עושים כיום לאבות גרוע בעשרות מונים מכל מה שבתי הדין הרבניים עשו אי-פעם לנשים.
בתי המשפט למשפחה הם בתי-מטבחיים לאבות. דבר ראשון שעושים בתי המשפט כאשר זוג לוחמני ניגש אליהם בכדי להתגרש, זה להוציא את הבעל בכוח מהבית. במקביל, במקרים רבים, המשטרה דואגת לעצור אותו. הנוהל הקבוע הוא הגשת תלונות סרק ע"י נשים לגבי איומים ו/או אלימות של הבעל, וכאשר זה לא מצליח לשבור את הבעל, הרי שהשלב הבא הוא הגשת תלונות על התעללות מינית בילדים.
ידוע על שופט שפרש משיפוט בבתי המשפט למשפחה באומרו "לא יכולתי עוד – כל יום הייתי קובר עוד גבר."
מעניין שלמרות כל הביקורת המגדריסטית על גישת היהדות לזוגיות ונישואין, יש לא מעט עקרונות הלקוחים מהיהדות שגם המגדריסטיות מקדשות: את הגט הן שונאות כידוע אבל קיומה של הכתובה, למשל, לא מפריעה לרוב המגדריסטיות בכלל — מן הסתם כי הכסף זורם שם מהאיש אל האישה. גם הרעיון של מזונות אשה (שהבעל משלם לאשה שאינה עובדת כל עוד לא הסתיים הליך הגירושין) לא מפריע להן, וכנ"ל הרעיון שרק גברים משלמים מזונות לנשים.
בבתי המשפט למשפחה ובסביבתם הרעיונית מקפידים מאוד לדבר על שיוויון ולנגח את היהדות. בו בזמן, אותם בתי משפט 'נאורים' מיישמים את החוקים הלא-שיוויוניים של היהדות – אבל רק את אלה שפוגעים באבות ומעניקים זכויות יתר לנשים. את חוקי היהדות שמטילים אחריות על נשים, או נותנים זכויות מיוחדות לאבות, הם מוקיעים כחשוכים.
מערכת המשפט הישראלית עמדה בסימן השתלטות מגדריסטית מאז תקופת אהרון ברק כנשיא בית המשפט העליון, וביתר שאת בתקופתה של דורית בייניש. רוב השופטים בבתי המשפט למשפחה הם נשים מגדריסטיות, שמאמינות שהגברים הם האוייב שלהן ושהנשים שבאות להתגרש הן האחיות שלהן במאבקן ההיסטורי הצודק.
נכתב במקור על ידי : גיל רונן, מייסד "הפמיליסטים".
